<h1>שו"ת הרשב"ש סימן תרי"ד</h1>
<h2>דף כג.</h2>
בענין אשה שהלך בעלה למדינת הים ולו אח עמה ונשא אשה אחרת במקום שהלך ונפטר שמה שדינה מבואר בפרק האשה שהלך ובפרק החולץ שלא תחלוץ ולא תתיבם וכדפסקי רבוותא ז"ל, ולא נתעלמה ממני הלכה זו דזיל קרי בי רב היא. מיהו הא קא מיבעיא לי אם יש לדבר פתח היתר בשתדור שלא תנשא לכהן שכל עצמנו לא חששנו אלא מטעמא דהצרכת כרוז לכהונה ואחר שתדור נסתלקה חשש זו, ומצינו רבותינו בעלי המשנה והגמרא מסלקים כל היכא דאיכא חששא דקנוניא או חששא דאיסורא בנדר מהם, בפרק שום היתומים [ערכין כ"ג ע"א] המקדש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ר' אליעזר אומר כשיגרשנה ידור הנאה ר' יהושע אומר אין צריך כיוצא בו רשב"ג אומר אף הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידור הנאה שמא יעשו קנוניא על נכסיו של זה ויחזיר את אשתו, ומאי דאמר רב יהושע דאין צריך לא דסבירא ליה דלא מהני אלא דלא צריך, ואם איתא דהוה צריך מהני והכי משמע לישנא דאינו צריך. ובגמרא מוקי פלוגתייהו דר' אליעזר ור' יהושע אין אדם עושה קנוניא על ההקדש, ואוקמתא אחריתי בנדר שהודר על דעת רבים אם יש לו הפרה או לא, ואפילו להאי אוקמתא הא קיימא לן [גיטין ל"ו ע"א] דעל דעת רבים לית ליה הפרה. וההיא דרשב"ג מתנו לה נמי בפרק גט פשוט [ב"ב קע"ג ע"ב]. ובהנהו תרי מסכתי מייתו עלה עובדא דמשה בר עצוראי ומשמע דלית דפליג עליה, ונפקא לה ממיעוטא דחוץ מערב (דאלו) [דלאו] על האי בבא איתמר, ואביי ורבא דאינהו מרוותא דכוליה תלמודא סבירא להו כותיה. ובפרק מומין אלו [בכורות מ"ה ע"ב] שנינו הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה, ואמרינן עלה בגמרא תנא נודר (ועובר) [ועובד] ואח"כ מגרש דחזקה דלא עבר על נדריה, וכ"ש אם תדור הנאה מכהן על דעת רבים, וכדאמרינן בפרק אלו הן הלוקין [מכות ט"ז ע"א] גבי בטלו ולא בטלו קיימו ולא קיימו באונס המגרש אמר רב שימי מנהרדעא הכא במאי עסקינן כגון שהדירה ברבים ופרכינן הא ניחא למאן דאמר וכו' ומסקנא כגון דנדרה על דעת רבים, בין בחששא דממונא בין באיסורא כיון דאית תקנתא בנדר על דעת רבים ולענוש על ידו ולמעבד לאו שנתק לעשה (בלאו) [כלאו] שלא נתק, א"כ היבמה הזו אם תדור על דעת רבים שלא תנשא לעולם לכהן למאי ניחוש לה.
